<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן</h1>
<h2>דף פו.</h2>
הוא שהיה נמי יושב על שערי טבילה כי היכי דליסתכלו ביה בנות ישראל וילדן בנין דכותיה בנוי ובזכות [ב"מ פ"ד ע"א]. ודבר זה עיין בסדר רב גידל. ועל זה קשה לי וגרסינן באגדה דשמואל [פי"ג], כבואכם העיר כן תמצאו אותו, מעשה דשאול, כל אורך זה למה שהן (מבינות) [מביטות] בנויו של שאול ולא היו שביעות ממנו דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר נמצאות עושה בנות ישראל כך, והלא כדרך שאי אפשר לאיש לזון עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון עיניה מאיש שאינו (שלו) [ראוי לה] וכו'. אם כן רבי יוחנן היאך היה גורם לבנות ישראל שמסתכלות בו בשעת טבילה, וי"ל כיון שמהומה לביתה כל תשוקתה על בעלה, ובשעת מעשה כשזוכרת מה שראתה מתעברת כיוצא בו. כמו [בראשית ל'] ויחמו הצאן אל המקלות. וכן [שם] ויתן פני הצאן אל עקוד. ואין להקשות מהא דגרסינן בפרק ערבי פסחים [קי"א ע"א] האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקת מטבילת מצוה, אי איהי קדמה ומשמשה אחדא ליה לדידיה רוח זנונים. שאין להזכיר זה אצל רבי יוחנן דדמיין באפיה כבאפיה דרב גידל, כי קאקי חיורי.
וזכותא דרבי יוחנן נפישא הוה. דהא א"ל לרבי חייא בר אבא חביבין עליך יסורין ואמר לא הן ולא שכרן ויהיב ליה ידא ואוקמיה כדאיתא בפ"א דברכות [ה' ע"ב]. ואע"ג דרבי יוחנן גופיה בעל יסורין הוה דהא חש בצפידנא כדאיתא באין מעמידין [ע"ז כ"ח ע"א] ובפרק אחרון דסדר יומא [פ"ד ע"א], וגם לא הניח בן כדאיתא בפ"א דברכות [ה' ע"ב] דין גרמא דעשיראה ביר. ובפרק יש נוחלין [ב"ב קט"ז ע"א] נמי א"ר יוחנן משום רשב"י כל מי שאינו מניח בן זכר ליורשו הקב"ה מעלה עליו עֶבְר0ה. ורמינן דידיה אדידיה דאמר דין גרמא דעשיראה ביר, ופרקינן הא דידיה והא דרביה. ורבי יוחנן אמר בפ"א דברכות [ה' ע"ב] היו לו בנים וקברן הרי הן יסורין של אהבה. ותנא תני קמיה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו כל עונותיו, והתם מפרש טעמא.
ורבי יוחנן עסק בתורה כל ימיו כדאיתא בפסיקתא שמכר כל אוסיא שלו שדות וכרמים וקרקעות ועסק בתורה. וגרסינן בפרק אחרון דיום הכיפורים [יומא פ"ו ע"א] היכי דמי חילול [השם] א"ר יוחנן כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין. ורבי יוחנן כל כך היתה זכותו שאף לאחר נוחו לגן עדן הפסיק עשן שהיה עולה מקברו של אחר. ופתח עליה ההוא ספדנא אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו [חגיגה ט"ו ע"ב]. ובתחילת פרק כל הצלמים בירושלמי [ע"ז פ"ג ה"א] כד דמך רבי יוחנן אתכפון איקונתיה. פירוש נשתנו האיקונין [פירוש] פרצופין, אמרי דלא הוה איקוניא נאה כותיה. [פירוש] שלא היתה צורה יפה כמוהו.
